מכתבים מהעולם: אז זה מה שקורה כשליזי מחליטה לזרום! (הפעם סיפור קצר מהונג קונג) ... This is what happen when Lizzie decide to go with the flow in Hong Kong

17/02/11

החלטתי כשאגיע להונג קונג, אני אזרום. אני אלך לקהילה הישראלית-דתית, אבל אם זה יהיה מאוחר מדי, אני אנסה למצוא גסט האוס.

זה הכל התחיל כשהמטוס נחת בהונג קונג. נחתנו ב-20:30 והיה חשוך בניגוד לאוקלנד שרק התחיל להחשיך בשעה הזאת... כבר הייתה לי את ההרגשה של: Gee, Toto, I don't think we are in Kansas anymore..."

אבל חשתי את אותה התרגשות כמו בכל מדינה חדשה אליה אני מגיעה, עד שיצאתי מהשדה תעופה וחטפתי הלם-שדה תעופה. אמא שלי אמרה לי וגם במייל של ההוראות הגעה של הקהילה היהודית, הטוריס אינפורמיישן בשדה התעופה בהגעה, שממש עוזר ושאני אבדוק שם מאיפה לתפוס אוטובוס למקום, או כמו שאמא שלי אמרה, להשיג שם מידע על מקומות לינה. רק שהטוריס אינפומיישן היה סגור.

רחובות הונג קונג

התברברתי עם עצמי עד שהצלחתי לדבר עם האיש קשר של הקהילה שאמר לי שלמרות השעה אפשר להגיע למשרדים שלהם, לקבל הכוונות למקום. עד שהגעתי המשרדים היו סגורים. זה באזור של בתי מלון, אז אמרתי, יאללה, אולי נפנק את עצמי בלילה בבית מלון אבל אז שמעתי כמה עולה החדר הכי זול ב-4 seasons, הלסת שלי נפלה לרצפה: 4000 HK$ שזה 513 US$, אז החלטתי לוותר על התענוג וללכת לנסות למצוא את הגסט האוס שמצאתי באתר של למטייל. עליתי על מונית אבל עד שהגעתי לשם, איזה הומלס מערבי אמר לי שהכל סגור אבל אם אני רוצה, אני יכולה לישון איתו במדרגות של איזה בניין. אמרתי לא תודה, ראיתי שלט של מקדונלד'ס שפתוח כל הלילה וביליתי שם את הלילה.

בבוקר, הייתי צריכה לקבל החלטה מה לעשות עם עצמי, אמרתי, טוב, נחזור למשרדים ונבדוק מה קורה שם. הפעם מצאתי רכבת שמגיעה לשם... וכל הזמן הזה אני עם התיק הענקי ה-כ-ב-ד שלי שרציתי למות מלסחוב אותו אבל, מה, ניפול מקטנות?

הגעתי לשם. החבר'ה היו בתפילה. מצאתי דף עם הוראות איך להגיע למגורים שלהם. צילמתי אותו בפלאפון והחלטתי להתקדם למקום שהיה אמור להיות להיות "במרחק הליכה קצר". אז התקדמתי עד לקטע שלא הסתדר עם ההוראות. מסתבר שהם לא היו מעודכנות ב-100% אבל אחרי התברברות נוספת מצאתי מפת רחוב וקלטתי שזה כולל עליה עצבנית (אחרי שטיפסתי כבר במעלה סט מדרגות שלא היה מבייש את רוקי, כאמור, עם התיק על הגב, תיק קטן מקדימה ועוד שקית בד עם עוד כמה דברים, just in case שזה לא מספיק...) בשלב הזה כבר אמרתי אין מצב שאני עושה את זה. אני אתפוס מונית, רק שכנראה הייתי באזור שכנראה שהם לא עוצרים וככה, אחר כל הטרטור הזה, מצאתי את עצמי חוזרת לגסט האוס שמאתר והגעתי, לפחות נכון לעכשיו, לנחלה: חדר הקטנטן אבל פרטי שלי, עם טלוויזיה (פיצית אבל טלוויזיה!) ואינטרנט אלחוטי חינם, והמחיר יחסית ממש זול באופן מפתיע. ברוח הקהילה הדתית: תודה לאל על חסדים קטנים.