09/02/11
קיורה!
אחרי יותר מחודש של דממה ברשת, חזרתי ו-boy! Have I got news for you!
אבל נתחיל בהתחלה...
 |
| היום הראשון. יוצאים לדרך מאוקלנד |
אחרי שעזבתי את החווה, התחלתי בטיול בניו-זילנד עם אוטובוס הטיולים של חברת Stray. הלו"ז יכול להיות קדחתני. האוטובוס נוסע בכל ניו זילנד (מצ"ב קישור למסלול. לחצו על המפה מימין להגדלה), כשכל יום הוא עוצר בעצירות לילה מחייבות (הנקודות הלבנות במפה), כלרוב הוא עוצר לילה אחד בכל מקום, מלבד מקומות מרכזיים בהם הוא יעצור 2/3 לילות. מה שאומר שלרוב האנשים שעולים על האוטובוס הזה נוטים להישאר על אותו אחד, אם מפאת זמן, או אם מפאת החברה – להישאר עם אותם האנשים שהכירו וכיף להם לטייל איתם. אני שייכת לקטגוריה האחרונה. בהתחלה זה היה נהדר. הימים היו מלאי פעילות וראיתי המון בזמן קצר, אבל לקראת הסוף הטיול שלי בניו זילנד הרגיש קצת כהחמצה – מההרגל להישאר לילה אחד בלבד באותו מקום ומהרצון להישאר על אותו אוטובוס, לא עצרתי להנות מהמקום עצמו.
זה התחיל לצרום בהר קוק.
 |
| הדרך להר קוק. מזהים הר מושלג מאחורי ההר בקצה השביל? |
הר קוק נמצא באי הדרומי. יש אפשרות לעשות מסלולי הליכה ולצפות ברכסי הרים מושלגים שונים.
אנחנו הגענו לשם ביום גשום והזמנתי להישאר לילה אחד, ועל כן, למרות המזג האוויר החורפי-משהו, החלטתי לצאת למסלול ההליכה הקצר ביותר – שעה הליכה לנקודת תצפית. כשהתחלתי ללכת, התחיל לרדת גשם אבל סחבקית לא נשברת מקטנות, הייתי עם מעיל גשם ולא הייתי מודאגת. גם ידעתי שהרטבות היא זמנית וקצרה, תחושת החמצה של "למה לא עשיתי את זה" – חולפת הרבה יותר לאט, אם בכלל. מיותר לציין, חזרתי ספוגת מים וקפואה מקור להוסטל, והכל רק בשביל לצאת למחרת לדרך ולגלות את השמש זורחת, הראות מצוינת ומזג האוויר מקסים בחוץ, ובקיצור, יום מצוין להליכות. חבל שאני כבר הייתי על האוטובוס בדרך לנקודת עצירה הבאה, כשאז זה התחיל לחלחל. תחושה שסחבתי איתי עד היום למעשה. תחושה שפספסתי את ניו זילנד.
אנחנו הגענו לשם ביום גשום והזמנתי להישאר לילה אחד, ועל כן, למרות המזג האוויר החורפי-משהו, החלטתי לצאת למסלול ההליכה הקצר ביותר – שעה הליכה לנקודת תצפית. כשהתחלתי ללכת, התחיל לרדת גשם אבל סחבקית לא נשברת מקטנות, הייתי עם מעיל גשם ולא הייתי מודאגת. גם ידעתי שהרטבות היא זמנית וקצרה, תחושת החמצה של "למה לא עשיתי את זה" – חולפת הרבה יותר לאט, אם בכלל. מיותר לציין, חזרתי ספוגת מים וקפואה מקור להוסטל, והכל רק בשביל לצאת למחרת לדרך ולגלות את השמש זורחת, הראות מצוינת ומזג האוויר מקסים בחוץ, ובקיצור, יום מצוין להליכות. חבל שאני כבר הייתי על האוטובוס בדרך לנקודת עצירה הבאה, כשאז זה התחיל לחלחל. תחושה שסחבתי איתי עד היום למעשה. תחושה שפספסתי את ניו זילנד.
סיימתי את המסלול ועכשיו אני שוב באוקלנד. יש לי זמן פנוי, אז התחלתי לעבור על כל התמונות שלי ולמיין אותם. תוך כדי קלטתי שנכון, זאת לא הייתה הדרך שבה ראיתי את עצמי מטיילת בניו זילנד, אבל אי אפשר להגיד שישנתי על האף, אלא, הספקתי לא מעט. ניו זילנד היא ארץ מדהימה! יש בה נופים שאם תראו אותם, לא תאמינו שהם קיימים, תחשבו שהגעתם לגן עדן, תבינו כמה האדם קטן מול הטבע ובקיצור, מילים קצרות מלתאר את היופי של המקום הזה.
 |
| חולפת עם הרוח. חציית הר טונגררו |
 |
| קרחון פרנז ג'וזף |
 |
| אגם פוקקי. עוד לא הזמנתם כרטיס טיסה לניו זילנד? |
אבל טבע זה לא האישיו המרכזי כאן, אלא גם פעילויות ה"אקסטרים". אני גאה להגיד שמתוכם יצא לי לעשות: zorb – התגלגלות במורד גבעה בתור כדור פלסטיק מנופח ענקי, צניחה חופשית ובאנג'י.
 |
| זורב. כן, זה אני שם בפנים... |
מעבר לכך, החלק שכנראה היה האהוב עלי הוא המאורים - האנשים הראשונים שהגיעו מפולינזיה והתיישבו בניו זילנד עוד לפני הבריטים (או כמו שהקיוים והאוזים קוראים לבריטים: "פומים" (Pommies) או לחילופין: ה"פומים הארורים"), שהייתה להם נטייה לכבוש כל חלקה טובה בעולם. המאורים אנשים עם תרבות עשירה ומעניינת כשהחלק האהוב עלי הוא מופעי תרבות בהם הם שרים שירים במאורית ומדגימים את ה"האקה" – ריקוד מסורתי שהיה מבוצע בסיטואציות שונות כשאחת מהן היא לפני יציאה למלחמה כאשר הריקוד היה מבוצע כהכנה מנטלית ולעתים כשיטת הרתעה, במהלכו בה הם פותחים את העיניים לגמרי ומוציאים את הלשון כדי להרתיע את האויבים שלהם (למקרה שתהיתם למה יש לי מספר תמונות הזויות בפייסבוק...).
 |
| הופעת תרבות מאורית |
 |
| ה"האקה" - טכניקת הרתעת אויבים |
 |
| נו, נבהלתם כבר? |
אז טעויות נעשו במהלך הדרך, אבל כמו שידיד שלי אמר לי היום: "גם אני עשיתי טעויות בטיול שלי, אבל למדתי מזה" ואני מסכימה. את הלקחים אני לוקחת איתי למסע הבא: המזרח הרחוק (יא-טה-טה!).
למה המזרח?
אחרי שטעמתי מהחיים באוסטרליה, לא הרגשתי מיצוי ולאחר ניו זילנד, החלטתי לחזור לשם. לכן, בשבוע הראשון שלי באוקלנד, הכנתי את המסמכים הנדרשים והגשתי אותם בשגרירות אוסטרליה. התשובה הייתה אמורה להגיע תוך 10 ימי עבודה. לאחר כשבועיים, קיבלתי תשובה שהטיפול עבר לשגרירות אוסטרליה בישראל(!) שביקשו ממני להגיש מלא מסמכים. לקח לי כ-3 שבועות להכין אותם בשלט רחוק (תודה מיוחדת לאמא!), ומשחק ההמתנה המשיך. הזמן חלף ויום אחד הסתכלתי בתאריך. הגיע ה-1.2 כשכרטיס טיסה שלי המקורי להונג קונג היה ל-1.3, ואין לי תשובה לגבי הויזה אלא, רק תגובות אטומות מהשגרירות . כשקלטתי את התאריך, החלטתי שצריך לקבל החלטה ועכשיו, כי לא משנה מה אחליט ולאן אמשיך מניו זילנד, אצטרך לעשות סידורים. לכן, החלטתי לעבור לתכנית B – המזרח הרחוק. באותו יום בדקתי במפה לאן מעניין אותי ללכת, ורצה הגורל שבחדר שלי בהוסטל, היה בחור שעשה טיול במזרח והוא סיפר לי בגדול מה הוא עשה. כך גיבשתי בגדול לאן אני רוצה ללכת ויום למחרת הלכתי להתחסן באחת מהמרפאות המקומיות. 3 ימים אחר כך, קיצרתי את השהות שלי בניו זילנד ושיניתי את כרטיסי הטיסה.
המסלול עדין בהתהוות אבל אתחיל מהונג קונג, אטייל בדרום-מזרח אסיה ואמשיך מהונג קונג לארה"ב לעוד חודש. אז נכון לעכשיו אני אמורה לחזור באמצע יוני, אבל... אל תתפסו אותי במילה :)
עד הפעם הבאה,
--
ליזי אליה
נ.ב: היום קיבלתי תשובה מהשגרירות "אני שמח להודיע לך שאושרה לך ויזה!" תודה באמת!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה