מכתבים מהעולם: קמבודיה, עצרתי רק כדי לראות חלק א'...Cambodia, look out, passing throgh part 1

עוד בניו זילנד, שכבר ידעתי שאני אטייל בויאטנם, קמבודיה, לאוס ותאילנד, נפגשתי עם ידיד שלי, באריש. הכרנו 4 חודשים קודם לכן באוסטרליה, שם טיילנו 3 שבועות ביחד. הוא היה אמור להתחיל לפני טיול יותר נרחב בדרום-מזרח אסיה. ראינו שכנראה שנוכל להיות באותו זמן בתאילנד, אבל הוא לא היה בטוח, כי לא הייתה לו מסגרת זמנים סגורה ולכן קבענו שנדבר סמוך לתאריכים שנהיה בתאילנד.

מכיוון שידעתי שהוא לא סגור על עצמו, הייתה לי תוכנית חלופית. מקמבודיה תכננתי להמשיך ללאוס, אבל לא רציתי לסגור תוכניות לפני שאתעדכן איתו איפה הוא נמצא. בערב הראשון שלי בקמבודיה, בבירה, פנום פן, לאחר התאוששות קלה מהשיט בנהר המקונג, שוחחתי עם באריש בשיחת סקייפ. עשינו תיאום ציפיות וסגרנו שתוך שבועיים נפגש בתאילנד, מה שמילא הקצבתי לקמבודיה, אבל מכיוון שהייתי צריכה לעשות ויזה לתאילנד בשגרירות בפנום פן, הייתי צריכה לתכנן את הזמן שלי ביעילות.

מכיוון שהגעתי ביום שבת לקמבודיה והשגרירות סגורה בימי שבת וראשון, החלטתי לא לבזבז זמן ויצאתי למחרת לבאן לואנג בצפון-מזרח קמבודיה. בזמן המחקר שלי באתר המטייל, קראתי שיש שם אגם יפיפייה, ואופציות לעשות טרקים ב-Vrachey National Park. עליתי על האוטובוס ונסיעה שתיקח 12 שעות, במרחק 600 ק"מ החלה.

בניגוד לויאטנם, שם נוסעים באוטובוס תיירים, בקמבודיה נוסעים עם המקומיים. להנאת הנוסעים, הוקרן DVD של שירים מקומיים עם כתוביות (סתם, למקרה שמישהו ירצה לפתוח בשירה בציבור). אני תמיד מוקסמת מהמדיה המקומית של הארצות שאני מבקרת בהם. אני אוהבת לשאוב ממנה "מידע פנימי" על ערכי התרבות הנהוגה או אולי האידיאלית, המוקרנת לציבור. מה הלבוש הנהוג? (צנוע לרוב), על מה הם שרים? (שירי אהבה) היחסים בין הגברים לנשים (נשים רק עושות צרות לגבר הרגיש - הוא רודף אחריה, אבל היא לא מתמסרת בקלות או שכבר תפוסה), ומה רמת השפעת התרבות המערבית (בין שירים וריקודים מסורתיים בשדות הפועלים מתפלקים להם קליפי פופ עם רקדנים מלווים בתפאורה מערבית).

הנה קליפ בסגנון כפרי:

כשהצצתי מהחלון החוצה, ראיתי את הנופים הצחיחים של קמבודיה לעונה זו. נסענו בכבישי אפר מוגבהים, חולפים על פני בתי עץ רעועים בצידי הדרך, מוגבהים בעמודים, כשהכניסה לבתים היא דרך גשר עצי במבוק מאולתר.

באן לואנג בין ערביים

בשעות הערב האוטובוס עצר. שאלתי את הנהג "באן לואנג?" הוא לא הבין אותי אבל כבר מחוץ לאוטובוס עמדו ציידי הגסט האוסים שצעקו "כן! באן לואנג!". ירדתי מהאוטובוס והבלגן התחיל. הציידים בשיטת מכירה אגריסיבית, עקב התחרות הרבה, לא מוחלים באמצעים עדינים ודוחפים לך את הכרטיס ביקור שלהם לפרצוף, ובעיקרון, מטמטמים אותך עד שתסכימי להתארח בגסט האוס שהם מציעים. הטכניקה הזו תחזור על עצמה בכל ירידה מאוטובוס בקמבודיה, ולא רק ציידי גסט האוסים אלא גם נהגי טוק טוק המחפשים עבודה בנרות. בדרך לשם באוטובוס, הכרתי את קרסטין מגרמניה שאיתה דיברתי מעט בהפסקות בדרך. כשירדנו מהאוטובוס, שאלתי אותה אם היא רוצה לחלוק חדר, לחסוך קצת בהוצאות, היא הסכימה, והיינו בדרכנו לגסט האוס.

זמן התפננות והשלמות פערים ביומן

למחרת בחצי היום הראשון, אני וקרסטין עשינו סיור קצר בעיר על מנת לבדוק מה האטרקציות שאפשר לעשות באזור. אני לא יכולה לתאר כמה חם ולא מגניב היה. מה שגרם לי לחשוב פעמים האם אני רוצה לעשות טרק ג'ונגלים בפארק. אחרי התלבטויות החלטתי לקחת טיול-יום בסביבה לראות את המקום. בחצי היום השני לאחר הרבה זמן, היה לי זמן קצת לעצמי, הרחק מהמולת העיר וממוקדי התיירות בהם ביליתי בחודש האחרון. יש שיחשבו שאני בחופשה מתמשכת, אבל תרמילאות, במיוחד שאת מטיילת לבד, זה פול-טיים ג'וב - התכנונים העתידיים הבלתי פוסקים, הזמנת האוטובוס, מקום הלינה והטיול הבא, לפרוק את התיק ולארוז לעיתים על בסיס יומי, להיות בתנועה בלתי פוסקת. בקיצור, אין רגע דל. אני לא מתלוננת, זה נהדר ומעריכה את העובדה שאני ברת מזל שאני יכולה לעשות את זה, אבל כשאני יכולה, אני מתענגת על "זמני ההתפננות".

למחרת יצאתי לטיול יום בסביבה. אני וטימי, המדריך המקומי בן ה-22, יצאנו לאחד הכפרים בסביבה, שם ביקרנו בבית ספר מקומי. תקראו לי מערבית מתנשאת אבל הופתעתי לגלות שהילדים לומדים אנגלית בבית הספר והאנגלית שלהם ברמה טובה וללא מבטא. ניסיתי לברר מטימי אם זה עניין של השנים האחרונות אבל היה קצת קשה להבין אותו. את האנגלית שלו הוא למד לאחרונה בקורס, והמבטא היה כבד. הוא סיפר לי שהוא בא ממשפחה חלקאית ובמקום ללכת לבית ספר, הוא עבד עם הוריו, ולכן לא למד בביה"ס.

לאחר שיחה עם התלמידים, המשכנו ל-2 מפלים בסביבה ואגם Yeam Loam המדהים, שהופתעתי לגלות כי הסביבה נראתה צחיחה למדי. בסיור שלי ושל טימי באגם, שאלתי דיברנו על מה הוא רוצה לעשות כשהיה גדול. זה לא קל להסתדר במדינה ענייה כמו קמבודיה. אין שם שאיפות לראות עולם, כי הכלכלה הכושלת, לא מאפשרת להרוויח מספיק כסף לכך. טימי מקווה ללמוד עסקים ויום אחד לנהל גסט האוס משלו. אני מקווה שהוא יוכל לממש את כל השאיפות שלו.